בתקופת המשכן והמקדש, היה על כל יהודי להביא למקדש מחצית השקל פעם בשנה. בזמן שבית המקדש היה קיים והיו מביאים קרבנות ציבור לכפר על העם, קבעה התורה שהקרבנות יבואו מכספי הציבור כולו ללא הבדל בין עשיר לעני, על מנת שכולם יזכו לאותה הכפרה לפני ד'. כספי מחצית השקל שימשו לקניית קורבנות הציבור השונים שהוקרבו על גבי המזבח באותה שנה.

המקור מן התורה, מופיע בפרשת כי תשא: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'" (שמות ל', י"ג).

בא' באדר שבכל שנה היו מכריזים שצריך להביא את מחצית השקל, ואת הסכום עצמו נהגו לתרום את הכסף לפני מנחה של תענית אסתר או אחריה. עם זאת, אין בזה הקפדה מיוחדת וניתן לתת בכל חודש אדר, ובלבד לפני פורים.

חז"ל קבעו כי יש לתת תרומה זו בחודש אדר, כדי להקדים את שקלי ישראל לשקלים שרצה המן לתת לאחשורוש.

אמנם, כיון שאין לנו בית מקדש כבר אין לנו מצווה, אלא רק מנהג כזכר למצווה שהיתה נהוגה בעבר.

בנתינת הסכום יש להקפיד לומר 'זכר למחצית השקל' ולא: 'למחצית השקל' בלבד, כדי שהכסף לא יחשב כהקדש לצרכי בית המקדש.

מצות התורה הייתה לתת רק עבור הגברים, והמחלוקת היא האם מגיל 20 או מגיל 13.

עם זאת, ב'כף החיים' מובא שגם נשים נותנות את הזכר למחצית השקל, משום שיש בזה כפרה לנפש.

הרב דוד חי הכהן כתב שאמנם נשים פטורות והטעם לפטור שלהם הוא מכיון שלא השתתפו בחטא העגל ולכן אינן זקוקות לכפרה זו אך בכל זאת נהגו לתת גם עבור נשים וגם עבור ילדים.

ראוי לתת זכר למחצית השקל גם עבור ילדים מתחת לגיל שלוש עשרה. זהו מנהג טוב, אך אין בכך חיוב.

בימינו, כשבית המקדש עדיין לא נבנה, במקום שהכסף ילך להקדש, הוא ניתן בתור צדקה לעניים. חשוב לציין כי מעות אלו לכתחילה אין ליתנם ממעות מעשר כספים.

הרמב"ם מבאר כי בזמן שבית המקדש היה קיים צריך היה לתת סכום כסף השווה לשני דינרים כסף, שהם משקל שלושה כסף, דהיינו תשעה גרם כסף טהור מזוקק לפי מחיר הכסף הגולמי מדי שנה בשנה. (רמב"ם, הלכות שקלים, פרק א הלכה ו')

הראשון לציון הרב יצחק יוסף פסק שהשנה (תשפ"ג) הסכום הוא 26 שקל לכל נפש.

ראוי לתת גם בעד נשים וילדיו הקטנים.
משפחה שהיא מעוטת יכולת באופן מיוחד – יכולה לתת לפחות חצי שקל עבור כל אחד.

רבי חיים פלאג'י בספרו 'רוח חיים' כתב בשם כמה אחרונים כי "יש לתת המעות לתלמידי חכמים עניים השוקדים על דלתי תורתו הקדושה, כמו שכתבו חז"ל: 'אם בקשת לעשות צדקה – עשה עם עמלי תורה', וכן המנהג. וכבר אמרו חז"ל: 'כל המטיל מלאי לכיס תלמיד חכם, זוכה ויושב בישיבה של מעלה".

יתן ד' ונזכה לבנין המקדש במהרה בימינו, לראות כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם, ולקיים את המצווה כהלכתה.